מרתף הגבינות של רן בוק

פור סלו S.A.F.R. Port Salut

מוצא	צרפת
חלב	בקר
סוג	חצי קשה

 

לגבינה - במקרו מברטן - שתי גרסאות היום: אחת, שמיוצרת תחת הסכם בלעדיות על ידי יצרן גבינה גדול בצרפת, ואחרת, שונה רק במעט, שמיוצרת במנזרים, בכמויות קטנות.
לגבינה – גם למסחרית וגם לארטיזנלית – יש טעמים עדינים מאוד, עם רמזים לאגוזיות וטעמי אדמה. המרקם רך, אך לא גמיש, וקליפתה, בגלל השטיפות החוזרות במלח, כתומה ממש. לגלגלים הבינוניים בקוטרם – כ- 23 ס"מ – ששוקלים 2 ק"ג כל אחד, יש ריח חזק לעיתים, כיון שבכל זאת מדובר בגבינה מתישנת. הריח מתחזק ככל שהגבינה מתבגרת, אך הטעם העדין נשאר כמות שהוא והגבינה טובה למאכל עד שבועיים אחרי שנפתחה.
ייצור הגבינה החל על ידי נזירים טראפיסטיים בסוף המאה ה- 18, אחרי שנאלצו לברוח מצרפת בעקבות המהפכה. הם ברחו לבלגיה, שם למדו לייצר גבינה לפרנסתם וייצרו את הגבינה הזאת. ב- 1815 הם שבו לצרפת, התמקמו בנורמנדי וייסדו שם מנזר, Notre Dame du Port du Salut (גבירתנו של פורט דו סאלו) ובו ייצרו את הגבינה שלהם. משמעות האותיות SAFR לפני שם הגבינה הוא "Société Anonyme des Fermiers Réunis" – אגודת האחים המאוחדים, - שמה של אגודת הנזירים שהחלו בייצור הגבינה. שם זה הפך לחלק מהשם הרשום של הגבינה.
ברבע האחרון של המאה ה- 19, הגיע אז המנזר להסכם שיווק בלעדי של הגבינה עם סוחר פריזאי, וזה העלה את הפופולריות שלה ברחבי המדינה. כמאה שנה אחר כך נמכרו הזכויות לייצור בלעדי של הגבינה תחת השם המוגן ליצרן גבינה גדול, והוא זה שמייצר אותה עד היום.
"Entrammes"  הוא הכינוי לגבינה זאת כשהיא מיוצרת ידנית. בכל מקרה, הפון סלו היא בעלת 45 – 50% שומן ונהוג להגיש אותה כחלק ממגש גבינות, עם יין אדום קל או רוזה. אפשר בהחלט להוסיף לסלט טוב, עם ענבים, למשל.

לכל הגבינות

לדף הבית